בשנים עברו, אדם בעל מוגבלות או נכה שהיה מקבל קצבת נכות היה נאלץ להסתפק בה ולהימנע מעבודה. במקרים רבים בהם החליטו בעלי מוגבלויות לצאת לעבודה, נלקחה מהם הקצבה אותה קיבלו עד היציאה לעבודה. במידה והאדם פוטר או שמשכורתו צומצמה, הדבר היה עלול להשפיע קשות על אורח חייו, אך החזרה לקבלת קצבה הייתה רצופת מהמורות וקשיים. "חוק לרון" בא למנוע בדיוק מצבים כאלו, לעודד יציאת נכים ובעלי מוגבלויות לעבודה תוך כדי שמירה על זכויותיהם הקיימות.
חידוש נוסף מצוי בקביעת הדרגה לאי-כושר. במידה ולפני היציאה לעבודה נקבעה דרגת אי-כושר יציבה וקבועה, ההצטרפות למעגל העבודה לא תשנה זאת ואין צורך לעבור בדיקה נוספת כדי לאשש את אותה דרגה.
חוק לרון – כל הפרטים
זמן חקיקה
החוק הוצע על ידי ועדת לרון שכונסה כדי לבחון אפשרויות שונות לשילוב נכים במעגל העבודה בצורה המיטבית ביותר. המלצות הועדה, החלטותיה והצעותיה נוסחו לכדי חוק שהובא לאישור ונכנס לתוקף כחוק מדינה החל בחודש אוגוסט של שנת 2009.חידושים מרכזיים
אחד החידושים העיקריים והחושבים ביותר בחוק לרון נעוץ בגובה ההכנסה המגיעה לכיסו של הנכה שהחליט להשתלב בשוק העבודה. עד חקיקת החוק, אדם נכה שהחליט לצאת לעבוד היה עלול לאבד את קצבתו וכך לקבל משכורת נמוכה יותר מזו שהיה מקבל בעת שהיה זכאי לקצבה. ועדת לרון הציעה והכניסה ללשון החוק כי הבסיס עליו תישען יציאתו של אדם נכה למעגל העבודה תתבטא בכך שמשכורתו והקצבה אותה הוא זכאי לקבל, לעולם יהיו גבוהות יותר מן הקצבה לבדה.חידוש נוסף מצוי בקביעת הדרגה לאי-כושר. במידה ולפני היציאה לעבודה נקבעה דרגת אי-כושר יציבה וקבועה, ההצטרפות למעגל העבודה לא תשנה זאת ואין צורך לעבור בדיקה נוספת כדי לאשש את אותה דרגה.
